פסק-דין בתיק תא"מ 41620-01-11

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותה בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

כתב התביעה המקורי הוגש על ידי מר אנדרו גרוסו ז"ל, בעלה של התובעת, אשר למרבית הצער נפטר במהלך תקופת ניהולו של הליך זה (להלן: "המנוח").

בכתב התביעה נטען, כי במסגרת ישיבת דיירים/חברי עמותה, אשר נערכה במרכז הספורט בקריית רבין (להלן: " ישיבת העמותה"), טענה הנתבעת, בנוכחות עשרות אנשים, כי המנוח הינו אדם מסוכן ולא שפוי, וזאת מספר פעמים, ובדרך אשר היה בה כדי לפגוע בשמו הטוב ולבזותו.

לטענת התובע לא היה כל טעם ענייני בדברים אשר נאמרו וכל מטרתם הייתה השפלת התובע.

בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי במסגרת ישיבת חברי עמותה, אשר הוקדמה לצורך ניהול מרכז הספורט המשמש את דיירי האזור, נדונה שאלת מינויים של חברי ועד לעמותה, לרבות מינויו/המשך מינויו של התובע.

באותה ישיבה מצאה הנתבעת להביע דעתה כנגד מינויו של התובע, וזאת נוכח תקרית קודמת בינה לבין המנוח אשר התרחשה מספר חודשים קודם לכן, ובמסגרתה כמעט והותקפה על ידי כלבו של התובע, וכאשר התייחסותו האישית של המנוח באותו מועד לטענותיה של הנתבעת, היו לשיטתה, בלתי סבירות.

לשיטת הנתבעת, דבריה בישיבת העמותה, הינם בגדר הבעת דעה לעניין אי התאמתו של התובע לשמש כחבר וועד, ומכאן שאין בה כדי להקים הצדקה לפסיקתו של פיצוי מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע.

כאמור, ולמרבית הצער, המנוח נפטר ביום 30.4.12, ובהמשך נכנסה התובעת לנעליו, בכל הנוגע לניהולו של הליך משפטי זה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן.

חוק איסור לשון הרע, כמוהו כסולם. רק מקום בו יעלה בידי תובע לטפס על כלל שלביו של אותו סולם, הוא יהא זכאי להיפרע מן הנתבע.

השאלה הראשונה אליה נדרשתי הינה שאלת הפרסום.

בעניין זה אכן הוכח כי הנתבעת אמרה, בהתייחס למנוח, אמרות הנוגעות להעדר שפיות של המנוח והיותו מסוכן.

עוד הוכח בפני, כי אמרות אלו נאמרו בנוכחות מספר לא מבוטל של אנשים, ומכאן שיש לראות בכך כדי "פרסום" כמשמעותו של מונח זה בחוק איסור לשון הרע.

לטענת התובעת, עצם אמירתן של אותן אמרות , במסגרת אותה ישיבה יש בה כדי הוצאת לשון הרע.

לטענת הנתבעת, האמרות המיוחסות לה אכן נאמרו באופן זה או אחר, אלא שמדובר בהצגה חלקית בלבד של הנתונים, ויש ליתן את הדעת לכלל האמרות ומקורן וההקשר בו הועלו.

לטענת הנתבעת, מספר חודשים קודם שנערכה ישיבת העמותה, טיילה בסמוך לבית המנוח, שאז החל לרוץ לעברה כלבו גדול הממדים של המנוח, ורק שריקתו של המנוח ברגע האחרון, מנעה אירוע של תקיפה על ידי אותו כלב. משפנתה הנתבעת לתובע ודרשה כי יבטיח שאירוע זה לא יתרחש בעתיד, נענתה כי רצוי שלא תסתובב באותו אזור מעתה ואילך. אירוע זה ייקרא להלן : "התקרית".

באשר לתיאור התקרית הנטענת על ידי הנתבעת, אני מוצאת לאבחן בין שלושה:

-          שאלת עצם התרחשות התקרית;

-          הצורך בבחינת אמרותיה של הנתבעת כלפי התובע לאורה של אותה תקרית;